אחד הדברים שאני הכי אוהב בטכניקה זה שברמה הכי יסודית שלה, בהגדרתה, היא מכוונת אותך בעת ובעונה אחת גם למידה קלה של ריחוף וגם לנטיעת הרגליים בקרקע.

אני חושב שהיכולת להעביר את הכיוון הפשוט הזה היא אחת מאותן איכויות שהופכות מורה טוב למעולה.

There's not a sport — there's not an activity — in life where if you have a really hard grip, you're actually better. Whether it's baseball or golf or kicking a ball, the looser you are, the further the thing goes. If you're tight, you're not necessarily better.

Goldman Sachs CEO Lloyd Blankfein shares the advice he would give his 20-year-old self

במקום להיות בהופעה של מוריסי בקיסריה עם טליה אני שוכב במיטה עם גב דואב כיאה למורה אלכסנדר שסוחט את עצמו.

זה השיר של הסמיתס שטליה הכי אוהבת.

Oren, if you want to surf well you have to surf slow

רודי, מדריך גלישה, קאנגו ביץ'

‍

שלבים שונים בהתפתחות דרך העבודה עם הטכניקה נוטים לחזור באופן כזה או אחר. אחד הכיפיים שבהם (ולא כולם כיפיים, צריך גם ליפול לפעמים) הוא שלב הלבלוב. זה שלב שנדרשת מידה לא מבוטלת של סבלנות ואי התערבות כדי להגיע אליו ולוקח זמן עד ששמים אליו לב. מה שמבאס זה שברגע שמנסים לאחוז בו הוא נעלם.

אפשר להיעזר בכיוונים כדי להתמודד עם החולשות שלנו ואפשר להיעזר בהם כדי להתיידד איתן.

בינתיים אני מתרשם מהעבודה עם הטכניקה, די להפתעתי, שההתיידדות יעילה יותר.

Inhabitation liberates direction.

Anthony Kingsley, Alexander Teacher and Psychotherapist

יש לנו חתול חדש ושובב בשם שנבל. אני אוהב את זה שהוא גם שלומפר וגם אלגנטי, ושם לב שיש לי כמה דברים ללמוד ממנו. טליה, שזכתה בעין חדה, החליטה מייד שזה השיר שלו.

אור הציע לי פעם כיוון יפה באיזה מפגש: "ככל שמתקדמים בקשר כך משקיעים."

איך אני מוצא דרך לתאר את הניצוץ שחשים כשמכוונים?

‍

ניצוצות

הוא צעד בגשם על דרך האספלט. הגשם היה די חזק. בתוך הטיפות השוצפות הוא הבחין בריח הגומי של מעיל הגשם שלו.

על קו מתח עילי בדיוק לפניו חלף ניצוץ סגול. הוא חש התרגשות מוזרה. בכיס מעילו היה כתב היד שהוא התכוון להגיש למגזין של החבורה הספרותית שלו. בעודו ממשיך ללכת בגשם, הוא הסתובב והביט שוב על קו המתח שנותר מאחור.

ניצוצות חדים המשיכו להבזיק על קו המתח. לא היה בחיים האלה דבר בו הוא חשק במיוחד. אך הניצוצות הסגולים האלה… רק את הניצוצות העזים האלה בחלל הרקיע הוא רצה לתפוס, ולו גם במחיר חייו.

אקוטגווה ריונוסקה, "חייו של אדם טיפש", תרגמה אירית ויינברג

‍

פגשתי ברחוב מכר ותיק שסיפר לי על כאבי הגב המצמיתים שמלווים אותו זמן רב. נפרדנו בברכת חג שמח ובלחיצת יד אמיצה, שכמעט תלשה לי את היד מהמקום. אחר כך חשבתי עד כמה כיוונים הם עניין קונקרטי וגם על שתי לחיצות יד לפני שנים עם אנשים חזקים ומובילים בתחומם מעולמות שונים, ועד כמה הן הפתיעו אותי בעדינותן.

אחד הדברים שאני לומד מהעבודה עם הטכניקה זה שלפחות עכשיו, ואולי בכלל, מתאים לי יותר להניח מאשר לפתור (לא שאני כזה אלוף בלהניח).

אחד הדברים שאני הכי אוהב בעבודה עם הטכניקה זה שאני עושה אותה בלב שלם. אני אוהב לראות/לשמוע/להרגיש אנשים שעושים משהו בלב שלם ושמח שגם לי יש את המקום הזה.

כשחגגנו לשייקה יום הולדת שמונים חשבתי על זה שקוסמים אמיתיים וקסמים אמיתיים תמיד נסתרים מעט מהעין. כמו יהלומים בעולם של זכוכיות צבעוניות.

בלתי אפשרי הרי להסביר טכניקה של מחשבה, רגש, תחושה ומגע במילים. אפשר רק לנסות להאיר קצוות קרחונים.

הנה עוד נסיון:

לתת לכל מה שיש מקום להיות ולהוסיף מעט כיוונים פשוטים.

מצחיק עד כמה הדרך הזו עדיין נראית לי רדיקלית כמעט כמו במפגש הראשון.

‍

אחד הכיוונונים הכי מעניינים בעבודה עם הטכניקה הוא החיפוש אחר המידה המתאימה. למשל, מתי אני מתאמץ יתר על המידה ומתי אני לא מתאמץ מספיק? מעניין עד כמה לא מובן מאליו להבחין בין שני המצבים.

ביום חמישי נפגשנו כמה מורים למפגש עבודה טוב אצל שייקה ולינדה. מקווה שזו תהפוך למסורת.

We shall not cease from exploring
And at the end of our exploration
We will return to where we started
And know the place for the first time

T.S. Eliot

כשקבלתי שיעורים משייקה היה מתישהו במהלך המפגש רגע שהוא היה אומר פתאום בשקט "הממ.. זה טוב".

אף פעם לא הבנתי למה הוא התכוון וגם לא שאלתי (אני די גרוע בלשאול). לא הצלחתי להבחין בשינוי שגרם לו להגיד את זה ולפעמים זה קצת הרגיז אותי.

בזמן האחרון אני חושב שאולי הוא התכוון לזה.

אהבתי את ההערה הזו ושאלתי את עצמי אם יום אחד, כאיש של הסטונס (בין השתיים), אעבור למחנה שלהם גם בהקשר הזה.

ברגע היסטורי ספציפי, שנת 1965, הרושם היה שהסטונס סגורים לחלוטין על הסאונד והכיוון שלהם, ולעומת זאת הביטלס מחפשים את עצמם, שזה כמובן דבר אדיר אבל זאת גם הוויה יצירתית שיכולות להיות לה נקודות תורפה.

בן שלו, הרשו לי להוציא את האוויר מהבלון: "ראבר סול" של הביטלס הוא לא אלבום מושלם

(תודה לליאם)

להבין שמשהו לא כדאי זה כבר כדאי.

(תודה למושון)