מה יותר קל מאשר להניח את הגב? מה יותר קל מתירגול של מעט אי עשייה?
מסתבר שמדובר בעניינים פשוטים, אך לא תמיד קלים. יש תקופות שאני רק מחכה לרגע שאוכל להניח את הגב, שזה הדבר הכי כיף מבחינתי בעולם. אולם, ישנן גם תקופות שאני מעדיף לחצות יבשות וימים ולהתעסק בעניינים הזניחים ביותר, הכל, רק לא להניח את הגב, רק לא לתרגל מעט אי עשייה. בתקופות כאלה, אני מנסה להסתפק בהנחת הגב תוך כדי האזנה למוזיקה או תחליפים דומים, על אף שהנחת הגב בשקט עדיפה, וזאת כדי לא לוותר על הנחת הגב לגמרי. אני יודע עד כמה אני זקוק לה, עד כמה היא בונה את הגב שלי, עד כמה היא מרווחת אותי במלוא המובן ומשחררת ממני מתח מיותר.
כשמניחים את הגב, נוצרת הזדמנות מעולה ללמוד כיצד משהים ומנחים כיוונים, ומהי המשמעות של השהיה והנחיית הכיוונים תוך כדי ניצול של יתרון מכני, מאבני היסוד של הטכניקה.
תוך כדי הנחת הגב, מנחים כיוונים כך, כמיטב היכולת המשתנה (בלי עשייה, פשוט לחוש ולחשוב):
When practicing “lying down work” or Constructive Rest: Give your directions do nothing and then see what kind of nothing you’re doing.