8.9.2021
בשיר 'מעליות' טדי נגוסה מתייחס יפה למספר נקודות שרלוונטיות להתפתחות דרך העבודה עם הטכניקה. אגע בשתיים מהן.
1. להתפתחות יש צורה של גל. כדאי לשים אליו לב. ללמוד לזרום איתו. ללמוד ליהנות מהלמעלה. להיבהל קצת פחות מהלמטה. לפחד קצת פחות ליפול. להתבלבל. להניח את הגב. לשמור על חופש בצוואר. לכוון.
זה נשמע פשוט, אולי בנאלי, אבל זה בכלל לא קל ולוקח זמן ללמוד את זה. זה חוסך הרבה הסתבכויות.
2. כשמתחילים ללכת בדרך ישנה אשליה שככל שנתקדם ונתפתח הדברים יהפכו קלים יותר. זה לא בדיוק עובד ככה.
ככל שמתקדמים בדרך היא הופכת מעניינת יותר, באופן שלא יכולנו להעלות על הדעת בהתחלה. דברים שנראו קשים בתחילת הדרך, אפילו בלתי אפשריים, הולכים ונעשים לאט לאט קלים יותר. אבל קשיים חדשים עולים באופק. קשים יותר מן הקשיים הקודמים, כאלה שלא יכולנו להעלות על הדעת בתחילת הדרך. זו דרכה של התפתחות.
מה שיפה בטכניקה זה שככל שמתפתחים איתה הגב הולך ומתרווח ונעשה חופשי יותר וחזק יותר, וכך קל יותר להתמודד עם הקשיים החדשים, הקשים יותר. בעבודה עם הטכניקה אנחנו כל הזמן - גם בנפילות - מתרווחים ובונים את הגב. זה הכיוון שלנו בעבודה איתה.
זה כיוון מיוחד כי בלא מעט פרקטיקות אחרות, כתוצאה מהמאמץ שכרוך בהתפתחות ובהתמודדות עם הקשיים בדרך, הגב הולך ומתכווץ ונחלש לאורך הזמן ואי אפשר לא לשלם על זה מחיר, מנטלי ופיזי כאחד.
זה לא אומר בשום פנים שכדי לרווח ולבנות את הגב צריך לזנוח פרקטיקות אחרות לטובת עבודה עם הטכניקה. טכניקת אלכסנדר היא בהגדרתה טכניקה של הוספה ולא של החלפה. הטכניקה מיועדת לתמוך בתלמיד בעבודה שלו עם פרקטיקות אחרות והיא מעשירה את איכות העבודה שלו איתן. דווקא במפגש ובחיכוך עם פרקטיקות אחרות הטכניקה מממשת את עצמה בצורה הכי יפה. שם היא פורחת. מן הטעם הפשוט שטכניקת אלכסנדר היא בראש ובראשונה טכניקה של מפגש.
(תודה לעופר)