11.1.2023
One Nation Under Stress (זמין לצפיה ב- YouTube) הוא סרט דוקומנטרי נוגע ללב על המחיר הכבד שאמריקאים משלמים על סטרס כרוני (דחק מתמשך): כאב כרוני, דיכאון כרוני, התמכרות למשככי כאבים, לתרופות נגד דיכאון וחרדה, לסמים ולאלכוהול ואף התאבדות.
לפי יוצר הסרט, ד"ר סנג'אי גופטה (נוירוכירורג והכתב הרפואי הראשי של רשת CNN), דחק מתמשך הוא השורש לירידה חסרת התקדים בתוחלת החיים בארה"ב.
סטרס, כאב ודיכאון כרוניים הם עניינים רחבים ורב ממדיים. גופטה סוקר את ההיבטים הביולוגיים, האבולוציוניים והפסיכוסוציאליים שלהם ומתבונן בהם יפה כמערכת. אבל לדעתי יש בדיון על הקשר המערכתי ביניהם חוסר תשומת לב לחוליה מקשרת.
כשעובדים עם הטכניקה רואים וחשים איך סטרס כרוני מכווץ את עמוד השדרה שלנו.
וכשעמוד השדרה מתכווץ, המרחב הפיזי של המערכת האנושית מתכווץ ומצטמצם סביבו.
וכשמתבוננים לאורך זמן ולעומק רואים שאדם מכווץ פיזית הוא גם אדם מכווץ מנטלית. כלומר, ההתכווצות הגלויה של המרחב הפיזי של המערכת משקפת התכווצות של המרחב התודעתי שלה ושני המרחבים האלה מתכווצים ומצטמצמים כאחד.
אנחנו מערכת פסיכופיזית אחת ויש לנו מרחב פיזי-תודעתי אחד.
ככל שמתפתחים בעבודה עם הטכניקה, וככל שהתחושה מתעדנת, המרחב השלם הזה הופך מרעיון מופשט למוחשי (כמה זה יפה).
כשדחק מתמשך מכווץ ומצמצם את המרחב הפיזי-תודעתי שלנו נוצרים כאב ודיכאון כרוניים. וחוזר חלילה, כאב ודיכאון כרוניים מכווצים ומצמצמים את המרחב הפיזי-תודעתי שלנו ונוצר סטרס כרוני - במעגל כואב ולעיתים אלים של התכווצות מערכתית.
זאת נקודה חשובה כי הפרקטיקות השונות לטיפול בכאב ודיכאון כרוניים מתקשות לממש את מלוא הפוטנציאל שלהן בהיעדר התייחסות להתכווצות הכרונית של המרחב הפיזי-תודעתי שדחק מתמשך גורם: התכווצות פסיכופיזית מתמשכת היא כוח חזק הפועל לרעתנו וכול עוד המרחב הפנימי שלנו – העצמי העמוק שלנו - נדחק ומצטמצם קשה מאוד להקל על כאב ודיכאון כרוניים.
אבל איך משנים את הכיוון של מעגל ההתכווצות הכרונית?
לפי ההשקפה של אלכסנדר, ה"מקום" שדרכו עמוד שדרה מתוח מכווץ את התודעה ותודעה מתוחה מכווצת את עמוד השדרה - המקום שבעדו ההתכווצות הפיזית והתודעתית של המערכת משתקפות זו בזו - היא מערכת היחסים העדינה בין הצוואר, הראש והגב. בין עמוד השדרה והתודעה.
מערכת היחסים הזו היא הציר הפסיכופיזי הראשוני של המערכת האנושית והתהליך האנושי. ומכאן שהיא המפתח לשינוי הכיוון המרחבי והתהליכי שלנו – פיזית ותודעתית כאחד - מהתכווצות להתרווחות.
באמצעות העבודה עם הטכניקה אנחנו משנים לטובתנו בעדינות ובסבלנות, בכוחות עצמנו, את הכיוון של הציר הזה. זהו לוז העבודה עם הטכניקה והרעיון המסדר שלה.
להבנתי ומניסיוני אין שיעור לשינוי הכיוון הזה הן כשלעצמו והן כתמיכה בפרקטיקות אחרות.