ככה

אחד הכיוונים היפים בעבודה עם הטכניקה זה לפחד קצת פחות לחלום. ככה מתחילים וככה מתפתחים.

חלומות באים מהעומק ויוצרים במערכת פעימה שאפשר להגיע איתה רחוק. צריך רק לתת לה מקום במרחב ובזמן - להתרווח.

כשאנחנו מתרווחים אנחנו פוגשים את החלומות שצפים מהעומק ויוצרים תנאים שמאפשרים לחלומות העמוקים שלנו להתממש. וככל שהחלומות האלה פשוטים יותר הפעימה שלהם קלה יותר ואפשר להגיע איתה רחוק יותר. פעימות פשוטות וקלות מהעומק יכולות להגיע רחוק אם נותנים להן מקום. אם מתרווחים. ככה אנחנו נותנים להן ולעצמנו הזדמנות.  

בשביל להתרווח צריך להניח.

זה לא אומר שאי אפשר לממש חלומות בלי להניח וזה בוודאי לא אומר שאפשר לממש חלומות בלי להתאמץ - זה לא יקרה בלי מאבק. זה רק אומר שזה עוזר אם גם קצת מניחים - אם רוצים לממש חלומות עמוקים.

כשאנחנו מניחים זה גם עוזר לנו לשים לב אם מה שאנחנו מממשים או מנסים לממש זה באמת החלומות העמוקים שלנו. זה גם עוזר לנו להבחין בין חלומות שכדאי לממש בעולם לבין חלומות שעדיף להניח להם.

כלומר, אפשר לומר שכשאנחנו מניחים אנחנו הלכה למעשה פוגשים בעדינות ומכוונים בסבלנות את החלומות העמוקים שלנו. אל המקום המתאים להם ולנו.

זה דורש אורך רוח (לא מכיר משהו שווה שלא) וזה יכול לבלבל (זה לא נורא להתבלבל כשאתה הולך בדרך שלך עם פרקטיקה שמניחה לתלמידים שלה). אבל פשוט מתחילים מלהניח קצת את הגב ולשים לב. ככה מתחילים וככה מתפתחים וככה - דרך הגב - בונים חלומות. קשה לממש חלומות בלי גב חזק וחופשי.

זה נכון לחלומות על קליפורניה למי שזה הכיוון שלו, לחלומות על חום ובטחון ומשמעות, ולפעמים גם לחלומות מפתיעים שלוקח זמן לפגוש ולתרגם למילים או למעשים. פשוט כי אף אחד לא חשב על זה קודם.

And this was really the way that my whole road experience began, and the things that were to come are too fantastic not to tell.

Jack Kerouac, "On the Road"

‍

‍

‍

(תודה לאלכס)