יש זמן

ציוני דרך ומחשבות פשוטות, חולפות, לא מדוייקות, על טכניקת אלכסנדר (מכוון בעיקר לתלמידים בקורס להכשרת מורים לטכניקת אלכסנדר.)

כמה זמן

תלמידים חדשים או כאלה ששוקלים אם ללמוד את הטכניקה שואלים כמה זמן לוקח ללמוד אלכסנדר. אני עונה שזה כמו ללמוד לנגן, או שחמט, או יוגה. כמה שרוצים.

העניין כמובן זה שכמה שלומדים יותר נהיים יותר טובים, ואלכסנדר זה משהו שכיף ומשתלם להשתפר בו ולהיות בו טוב. מהרבה בחינות.

אני לא אומר את זה בקול (לא צריך להגזים) אבל חושב גם שהטכניקה היא כלי שמשפר את האיכות של החיים באופן הכי עדין ועמוק. גם במרחבים היפים של הלמעלה וגם במרחבים הקשים של הלמטה (אלכסנדר זו טכניקה של מודעות, או ליתר דיוק, התרווחות של התודעה. אי אפשר להגיע רחוק בתהליך של מודעות בלי לתת מרחב גם ללמטה. ממש לא מוכרחים להיות שמח, וכשמרחבים נפתחים הם מתמלאים בחיים.)

אני גם אומר שברור שהטכניקה לא מתאימה לכל אחד ושאני והגירסה האיטית שלי לטכניקה לא מתאימים לכל תלמיד וזה בסדר גמור (למרות שבעיני הגירסה האיטית היא גם הכי מהירה, אבל זאת לא הנקודה כרגע.) חשוב להגיד את זה כי הטכניקה פשוט לא עובדת כשאין התאמה. זה אולי קצת מתסכל לפעמים אבל פשוט אי אפשר לאלץ אותה (או לפחות אני לא יודע) וזה אחד הדברים הכי יפים בה. ככה אני אוהב אותה.

 

a little bit slower than the others

כבר כתבתי פעם על זה שכשאני מבין משהו חדש בטכניקה אני מופתע לא פעם להיזכר אחר כך שבעצם כבר למדתי אותו מזמן מהמורים שלי. שנים התקשתי למצוא לחידה הזאת הסבר. זה הסבר טוב:

A person hears only what they understand

Johann Wolfgang von Goethe

 

אפשר להגיע רחוק מאוד

אפשר להגיע רחוק עם אמונה שלמה (היא מקלה על הדרך, ואני מעריך כלים שמקלים על הדרך.) אבל אפשר להגיע רחוק מאוד רק עם אמונה קצת פחות שלמה. עם ספקות.

אפשר להגיע רחוק בשיטת "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר." אבל כדי להגיע רחוק מאוד, כדי לקפוץ מדרגה, צריך להניח.

אי אפשר להגיע רחוק מאוד בלי ספקות ובלי ללמוד להניח.

(השאלה היא אם רוצים בכלל להגיע רחוק מאוד. יש סוגים שונים של אנשים ולמעטים זה מתאים.)

true grit

כשהנחתי ידיים והנחיתי כיוונים עם אשר, רעי כאח לי, בבוקר שבערבו הוא נפטר, קיבלתי ממנו שיעור אחרון על להניח, על אומץ אמיתי ועל דברים שעדיין נשגבים מבינתי.

 

flow

טכניקת אלכסנדר היא טכניקה של תנועה.

אבל בראש ובראשונה, וזאת נקודה חשובה: תנועה פנימית.

היכולת ללמד את התלמיד לעורר ובהמשך לכוון בתוכו את התנועה הפנימית הזו – ליצור במערכת מצב דברים של flow – נראית לי (ברגע זה בזמן כמובן), אולי האתגר היפה ביותר של מורה לטכניקה, ה- holy grail.

כמה נקודות:

1. תהליך הלימוד של הפעלת וכיוון התנועה הפנימית הזו אורך זמן רב, אי אפשר להאיץ בו, והוא דורש מידה נאה של סבלנות, התמדה ונחישות. קשיים הם חלק אינטגרלי מהתהליך שכן מן הקשיים מתפתחים.

2. הבסיס לתהליך הזה הוא ליטוש ועידון העירנות התחושתית. אי אפשר לעורר ולכוון משהו אם לא מבחינים בו. בטכניקת אלכסנדר אנחנו מבחינים באמצעות תחושה. זו טכניקה תחושתית.

3. אי אפשר להפעיל ולכוון flow במערכת אם הגבולות שלה אינם ברורים. גבולות ברורים של המערכת הם תנאי שבלעדיו לא יכול להיות בה flow.

4. מעניין שלפחות בינתיים הדרך היעילה ביותר שמצאתי ללמוד וללמד את התנועה הפנימית הזאת היא באמצעות הנחת הגב, מצב של (כמעט) חוסר תנועה חיצונית. אם כי, בסופו של יום, ל flow פנימי חייב להיות ביטוי חיצוני. רק צריך לקחת בחשבון שהביטוי החיצוני הוא בהכרח איטי היות שטכניקת אלכסנדר היא טכניקה של התרווחות, הפועלת מן העומק החוצה, מעומק המרחב הפנימי לעבר המרחב החיצוני. תהליך של התרווחות חייב להיות איטי אם מכוונים רחוק. אי אפשר להתרווח במהירות ואי אפשר להגיע רחוק במהירות.

5. נראה לי ש- flow יעיל במערכת הוא ה- holy grail של כל פרקטיקה שהאיכות שלה גבוהה.

6. אי אפשר ליצור flow בצורה ישירה. אפשר ליצור אותו רק בצורה בלתי ישירה, כבדרך אגב. הדרך שבה אנחנו יוצרים אותו בטכניקה היא באמצעות כיוונון המערכת מהעומק כלפי חוץ. כשהמערכת מכוונת מהעומק כלפי חוץ היא לאט לאט מתרווחת, כאילו מעצמה, ואז נוצר בה חלל, שבו נוצר, כאילו מעצמו, flow.

Flow is always there. You’re just in the way.

Naval

 

הערת אזהרה

מבין מגוון המפתחות להתפתחות של תלמיד בטכניקה החשוב ביותר הוא, סליחה על הקלישאה, ההתפתחות של המורה. אוי ואבוי לתלמידים שהמורה שלהם לא מתפתח. זו החובה הכי גדולה של מורה לתלמידים שלו.

the blind leading the blind

היות שהאלגוריתמים זיהו מן הסתם את העניין רב השנים שלי בגב, אני נחשף מדי יום למיני קונצים ופטנטים שאמורים לפתור בעיות גב, לתקן את היציבה, להפוך במטה קסם כפיפות להזדקפות וכן הלאה. לפעמים זה מצחיק אותי, לפעמים זה מרגיז אותי, לפעמים זה ממש מחריד (מכשירים שמותחים גב מכווץ). בכל פעם זה מזכיר לי את ברויגל.

 

the blind leading the blind by pieter brueghel the younger

the blind leading the blind by pieter brueghel the younger

pure as new york snow

יש איזה סיפור ישן שאני אוהב על פ.מ. אלכנסדר. הוא נשאל פעם על ידי תלמיד מה יקרה לגנב שילמד את טכניקת אלכסנדר. לפי הסיפור, נכון יותר או פחות, אלכסנדר ענה שהוא יהפוך לגנב שיודע את טכניקת אלכסנדר (אני צריך למצוא את המקור בהזדמנות.)

ככל שהיומרות של פרקטיקה מרחיקות לכת יותר עדיף שהיא תהיה יומרנית פחות.

בכל אופן, ישנן, ככל שהבנתי המאוד צנועה משגת, פרקטיקות שחותרות לטוהר של הנפש והתודעה. טכניקת אלכסנדר אינה אחת מהן. באופן אישי, מניסיון חיים מסויים, אני מעדיף לזוז מעט הצידה כשמציעים לי פרקטיקות שהכוונה שלהן זה טיהור (גם כאשר תהליכי טיהור הנפש הם עדינים המפתח בעיני הוא הכוונה.) במקומות שאנשים מתיימרים או מנסים להיות טהורים, אני מוצא שדברים לרוב אינם כפי שהם נראים.

ההעדפה האישית שלי היא לפרקטיקה שמתייחסת במידה נדיבה של סלחנות אל מלוא מנעד הרגשות והמחשבות האנושיות, לרבות אלה שאינן "טהורות", שנמנעת מחלוקות בינאריות, ושבאופן כללי לא ממשטרת בני אדם (ואת תהליך ההתפתחות שלהם) ולא מתייחסת אל נפש האדם, כה עדינה, על שלל חולשותיה ופגמיה, כאל יעד מבוצר שצריך לטהר באימון גדודי בצאלים.

גם פסאדות של טוהר – ממלבושים לבנים ועד למורים צחים כשלג – מעוררות בי אי נוחות. באופן אישי, אני מעדיף את הטוהר של שלג ניו יורקי.