השהיה וכיוונים

באופן פרדוקסלי, דווקא החתירה הנחרצת והמרוכזת להשגת מטרות, שנחשבת כבר מגיל צעיר לאבן הפינה של אדם מצליח בחברה תחרותית, עלולה להביא את האדם לאבד יותר ויותר מן החופש והאיזון במערכת היחסים ב- primary control, היות שלרוב היא כרוכה במתח, לחץ וחוסר תשומת לב לשימוש בעצמי. לעתים, איבוד החופש והאיזון ב- primary control מקשה על אדם בעל שאיפות להשיג את מטרותיו, לעתים זהו המחיר הנסתר שהוא משלם על המימוש שלהן. אין זה פלא אם כן שמרכז הכובד של הטכניקה נמצא בערים במערב ולא באשראמים בהודו.

על מנת להתמודד עם הבעיה הזו, המשותפת במידה זו או אחרת לכל בני האדם בעולם המודרני, מורה הטכניקה מפנה את תשומת לבו של התלמיד, תוך כדי התנסות ודיאלוג, לקשר בין מערכת היחסים ב- primary control לבין גירויים ותגובות הרגליות. התלמיד לומד לזהות בעצמו את הגירויים, קטנים כגדולים, נסתרים פחות או יותר, שהוא נוהג להגיב אליהם, באופן הרגלי ולרוב בלתי מודע, תוך איבוד החופש והאיזון במערכת היחסים בין הצוואר, הראש והגב: תהליך שחוזר על עצמו שוב ושוב לאורך שנים ומשפיע יותר ויותר לרעה על התפקוד שלו. ככל שמחדדים את הערנות ולומדים לזהות את התהליך הזה, והדבר אפשרי אך ורק תוך התנסות, אפשר ללמוד גם לשנות אותו.

לפי הטכניקה, המקום שבו אדם יכול לחולל בעצמו שינוי הוא הרגע הקריטי שבו אנו מגיבים לגירויים. תלמיד הטכניקה לומד להשהות את התגובה ההרגלית לגירויים ובמקום זאת, לאט לאט יותר ויותר, לבחור בצורה ערנית ומודעת, תוך נוכחות כאן ועכשיו, בדרך שונה, שבה לא מאבדים, או מאבדים פחות, מן החופש ב- primary control. דרך זו, המבוססת על פעולה מנטאלית המכונה בטכניקה הנחיית כיוונים, מאפשרת התעוררות וכוונון מחדש של מערכת היחסים ב- primary control באופן שמשיב אותה בעדינות לאיזון. אט אט, בכוח המחשבה, שליטה מודעת ובונה על העצמי באה במקום דפוס התגובה האוטומטי, המזיק.

The primary requirement in dealing with all specific symptoms is to prevent the misdirection which leads to wrong use and functioning, and to establish in its place a new and satisfactory direction.

פ.מ. אלכסנדר

מלאכת הנחיית הכיוונים היא מלאכה מנטאלית חמקמקה ומאתגרת הפושטת ולובשת צורה ככל שמתקדמים בלימוד. בתחילת הדרך, הרישום שלה, שמועבר בפשטות באמצעות ידיו של המורה, המבטאות את האופן שבו הוא מנחה כיוונים, נמצא במידה רבה מתחת לסף ההכרה של התלמיד, בדומה לצליל או אלומת אור מרוחקים, והוא לומד לבטא אותה בעצמו בצורה מילולית ותו לא. עם הזמן, בנחת, ככל שהתלמיד מחדד את ההערכה התחושתית שלו (sensory appreciation) וצובר ניסיון בשימוש בה, הנחיית הכיוונים הולכת וצוברת כוח שקט, מעודן ומדויק יותר ויותר, ומקבלת משמעות חדשה, מוחשית וברורה יותר, אם כי קשה לתארה במילים.

המלאכות המנטאליות העדינות של השהיה והנחיית כיוונים מהוות את יסודות השימוש בעצמי לפי הטכניקה (ה- means whereby). ככל שהתלמיד הולך ונעשה מיומן בהן ולומד לשלב אותן בהדרגה במהלך חייו הוא נוכח לגלות כיצד הדבר משפיע לטובה על התפקוד שלו, שהולך ומשתפר. בהמשך הדרך גם מגלים שלרווח שנוצר, באמצעים אלה, בין הגירוי לבין התגובה האוטומטית, ישנן משמעויות עמוקות נוספות, בלתי צפויות.

זהו תהליך לימוד מרתק הכרוך במידה של אורך רוח, התמדה, נחישות ותעוזה, שהרי הוא עוסק בשינוי הרגלי חיים, אך בזכות המידות הטובות האלה הוא גם מתגמל עד בלי די. כדאי לזכור שלאורך התהליך עומד לצידם של התלמיד והמורה יתרון חשוב מאין כמוהו: תהליך הלימוד של שיפור השימוש בעצמי הוא במידה רבה תהליך של לימוד מחדש, או היזכרות נשכחות, שכן מערכת היחסים בין הצוואר, הראש והגב היא מערכת יחסים טבעית ופשוטה שפשוט הלכה ונשחקה, הלכה ונשכחה, עם השנים. על כן, גם אם תחילת הדרך, כטבען של התחלות, אינה תמיד קלה, כל אדם, בכל גיל ובכל מצב, יכול להתקדם בדרך הלימוד בצורה מופלאה, כל עוד הוא בוחר להמשיך ללכת.

אחד הדברים הנוספים שמתגלים לאורך הדרך הוא, שעל אף שמה, העיסוק בטכניקה הוא סוג טהור ופורץ דרך של אמנות (גם אם צנועה וחבויה מעט מן העין). משום כך, הרבה מעבר לעניין התועלת הישירה, או ליכולת תיאור מילולית, אין גבול למידת ההנאה וההשראה שניתן להפיק ממנה. בעצם, מכל איכויותיה הרבות, שאני ממשיך לגלות בתמיהה לאורך השנים, אני בעיקר לומד בכל פעם מחדש, שבשורה התחתונה, היא פשוט גורמת לי לחייך.

Conscious control, like painting, is creative. What you create is a new use of yourself. This creation is a constant renewal: nothing static or fixed about it. The self, mind-and-body, is creating-and-being-created, all at the same time.

גודרד בינקלי, צייר ופסל, מורה של הטכניקה

הפיקוד הראשוני