אם כבר נוגעים בגבולות

העבודה של מורה לטכניקת אלכסנדר היא להעיר, להאיר, ולהנכיח עוד ועוד מקומות במערכת. הפרקטיקה שבאמצעותה העבודה הזאת נעשית מבוססת על השראה: המורה עובד בראש ובראשונה עם עצמו והתלמיד לומד את הטכניקה באופן בלתי ישיר, באמצעות הנחיית הכיוונים (אגב, האם יש פרקטיקה חינוכית בעלת איכות גבוהה יותר מהשראה?).

ברגע שהמורה חוצה את גבולות העבודה המבוססת על השראה אל מחוזות המניפולציה, זה יכול להיות טוב, זה יכול להיות רע, זה יכול להיות לא נורא, זה יכול להיות הרבה דברים, זאת כבר לא טכניקת אלכסנדר (ככל שאני רואה אותה כמובן.)

This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink. Follow any comments here with the RSS feed for this post. Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Post a Comment

Your email is never published nor shared. Required fields are marked *

*
*

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>