מה טוב היה לעצור כאן את הזמן ולעצור גם את הכתיבה הזאת כשנתיים לפני מותה, בתמונת ט"ו בשבט של שלושתנו בחורשת תל ארזה: אמי בשמלתה הכחולה, מטפחת משי אדומה קשורה לה בחן סביב מחשוף צווארה, יושבת זקופה ויפה ונשענת בגבה על גזע עץ, ראש אבי על ברכה האחת וראשי על ברכה השנייה, והיא בידה הקרירה מחליקה פעמיים־שלוש על פנינו ועל שערנו. וציפורים־ציפורים צוהלות מעלינו בלי קץ בצמרות אורנים רחוצים.

עמוס עוז, "סיפור על אהבה וחושך"

This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink. Follow any comments here with the RSS feed for this post. Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Post a Comment

Your email is never published nor shared. Required fields are marked *

*
*

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>